סיפור סתיו

עכשיו יותר מתמיד יש לצאת לבד לשמוע את צלילי המדבר ולהרגיע את הנפש

הפסקתי לנשום לרגע 

כל מה שידעתי ,הכרתי והייתי בו שנים נעצר בהדרגה ,הבטוח והמוכר לא היה עוד.. ומה שהכי    הזוי ולא ברור הייתה הידיעה שזו רק ההתחלה

וכמו שהמים זורמים מלמעלה למטה והאש צריכה טיפה רוח להתרחש והאדמה צמאה למים

הייתי אני זקוקה לתנועה כמו מים הייתי זקוקה לגעת באדמה והייתי זקוקה להידלק כמו אש והייתי זקוקה ולעוף באוויר

רגע לאחר יום כיפור ורגע לפני סוכות התחלתי לנוע

וזה סיפורי

העמסתי מזרן שמיכה כרית טובה קצת מזון הרבה מים

ויצאתי עם הג'יפ הישן והטוב שמשמש אותי לכל כיוון מתי שאחפוץ

הדרמתי לכיוון מדבר יהודה חלפתי בדרך על פני גמלים ועיזים שחצו את הכביש ,התפלאתי על השקט שיש ללא רכבים וללא תנועת אנשים ומיד בירידה מירושלים ,פניתי ימינה להרים המשגעים שקראו לי

נסעתי על שביל  עד שנעמד מולי שועל השעה הייתה חמש בבוקר והוא כנראה יצא לחפש מזון

עצרתי והתבוננתי לא יודעת כמה זמן אבל היה שם ר ג ע 

נשמתי

המשכתי לנסוע ונעצרתי מול מסגד יפיפה שאין להתעלם

נבי מוסא המזוהה במסורת המוסלמית כמקום קבורתו של משה רבינו

כמו דמויות אחרות גם משה נזכר בקוראן וקוראים לו מוסא באסלם נהוג שכל אדם שמתגלה לו הקדוש ברוך הוא , הוא נביא 

אבל איך הדבר אם כתוב במפורש בתנ"ך שמשה לא נכנס לארץ ישראל? אז הקוראן לא מדבר על קבורתו של משה לפיכך הטענה כי קברו נמצא בתוך גבולות המדינה

צילמתי לא נכנסתי מספיק היה להתרשם מההד הרוחני העולה בצלילים וקולות המואזין המיוחד ישבתי על קצה של גבעה ונרדמתי קלות

 

התעוררתי לצליל אחר מאיים ומתקרב אלה היו תנים ,קפצתי מיד בבהלה נכנסתי לג'יפ נעלתי והתנעתי פתחתי עמוד ענן חישבתי מסלול והתחלתי בנסיעה לכיוון ים המלח

לאחר כשעה הבחנתי במאהל גדול ידעתי שחברי מחכים לי שם משפחה יקרה של בדואיים רועי צאן

 

הכנסת האורחים שלהם אין שני לה ממש כמו של אברהם אבינו לא משנה מתי אגיע ועם מי תמיד אבל תמיד יש שמחה בלב האנשים הללו , משהו פשוט ללא הרבה מילים כוס קפה או תה וסיפור מאתמול על היום ולמחר

 

יש לציין שבדרך כלל כאשר אני חוקרת יעד חדש אני נוטה לא לחזור למקומות שכבר רגלי דרכה בהן, למה? משום שיש משהו ממש מרגש ומפתיע בשביל חדש באדם חדש והמפגש תמיד מוביל לדרך חדשה שמביאה דפוסים ותובנות חדשות

 

המשך ליום הבא יפורסם מחר...